אומרים שהצליל נמצא בתוך הפעמון, וכשהענבל מכה בפעמון הצליל משתחרר מתוכו. מהדהד אל העולם והפעמון משמיע את קולו, לכל פעמון צליל ייחודי רק לו. יצירת מציאות דומה מאוד לנגינה בפעמונים, המציאות נמצאת בתוכנו ולאחר שאנחנו מסכימים לחוות אותה היא מתהווה להיות המציאות הגשמית של חיינו. זה יותר מאשר עניין של פוטנציאלים, כלומר זה לא רק משהו שיכול להיות והוא יתממש אם התנאים הנכונים יתקיימו, זה יותר מכך מכיוון שמציאות החיים היא השתקפות מלאה של עולמנו הפנימי.
כל מה שאנחנו רואים במרחב שאותו אנחנו מכנים החיים שלנו נובע מתוכנו, מתוך תפיסת העולם הפנימית שלנו. הכול וללא יוצא מהכלל, גם אם זה נראה לא קשור אלינו באופן ישיר. הסתכלו על האהוב או האהובה שנמצאת לידכם, הם אתם. היא או הוא מייצגים את הצד הזה בתוככם, את התגשמות של ההיבט הזוגי של תפיסת העולם הפנימית שלכם. את האהבה התשוקה הזוגיות את הבית המשפחה שבתוך עולמכם הפנימי. הסתכלו על הילדים, על הבריאות, על הגוף הסתכלו על חשבון הבנק שלכם, על הקריירה שלכם, כל אלה הם השתקפות של תפיסת העולם הפנימית שלכם שמתגבשת כמציאות הגשמית של חייכם. המשיכו למפות את המציאות שאתם רואים לנגד עינכם יום, יום ושעה שעה ותראו את העולם הפנימי שלכם מסתכל לכם בעיניים דרך ההשתקפויות החיות שסובבות ומקיפות אתכם מכל עבר. העולם החיצון הוא אנחנו חווים את עולמנו הפנימי, ממנו נובעת המציאות של חיינו.
הצליל נח בתוך הפעמון עד שהענבל משחרר אותו מתוכו. לפעמון יש צורה ברורה ומוגמרת, הוא יצוק במתכת, ברונזה בברזל ואפילו באבן, וצורתו שלמה ומוגמרת. יציקת פעמונים היא אומנות מקודשת עתיקת יומין, אומנות של מקדשים. באלגוריה של הפעמון, העצמי נטול הצורה דומה לצליל ואילו הפעמון דומה יותר לאישיות, לאני. האני מקבל את צורתו ואת התוכן שלו מהמחשבה מהרגשות הגוף והחושים, שמופנים אל עולם הצורות והתופעות. אלה מגבשים את תפיסת המציאות הפנימית שמפרידה את העצמי חסר הצורה מעולם התופעות והמציאות של האישיות.
בגלל הצורה השלמה של הגוף הפיזי שלנו, שאותו לפחות באופן יחסי קשה לשנות, אנחנו תופסים את המציאות כמוגדרת ובלתי ניתנת לשינוי. והאמת היא שלא ניתן לשנות את המציאות מתוך המציאות, אבל אפשר שהמציאות תתהווה מחדש. מהסיבה הזו אנחנו מכנים שינוי מציאות, בשם של יצירת מציאות. על מנת ליצור מציאות אנחנו צריכים לקבל את הרעיון שהמציאות היא השתקפות של תפיסת העולם הפנימית שלנו, ושאי אפשר לשנות את המציאות מבחוץ, כלומר מתוך המציאות, אבל אפשר לשנות את המקור שממנו נוצרת המציאות, אפשר לשנות את תפיסת המציאות הפנימית.
תפיסת המציאות הפנימית היא סך כל הרעיונות שיש לנו ביחס לעצמנו וביחס לעולם הגשמי, לרוח, לתודעה למודעות וביחס למה שלימדו אותנו וחינכו אותנו ומה שהבנו בעצמנו. מה שאנחנו יודעם ומבינים ומה שהוכחנו לעצמנו שהוא אמת שלנו ושל העולם. תפיסת המציאות הפנימית לא נובעת מהעצמי, היא נובעת מתוך למידה והתנסות אישית במהלך החיים, תוך כדי הגדילה והצמיחה שלנו.
ככול שאנחנו מתבגרים יותר, ככה מתגבשת בתוכנו התפיסה ביחס לעולם, ואנחנו מתרחקים מהיכולת הטבעית והמופלאה שלנו להיות נטולי צורה כמו העצמי הפנימי ולהתגבש כל פעם מחדש. הפרדוקס הוא שלעצמי אין צורך בתפיסת מציאות של עצמו, הוא לא חווה הפרדה. עבור העצמי הכול אחד, הקיום והתודעה הם אחדות אחת. אלה שמהרגע שהוא נולד אל תוך העולם, מתחילה להתפתח תפיסת עולם שביסודה היא נפרדות, דואליות.
עכשיו העצמי כבר לא אחד, הוא התפצל לשני חלקים. ולאחד משני החלקים האלה אין צורה ולשני יש צורה, ויש לו גוף, ומודעות עצמית נפרדת וכמובן גם תפיסת עולם פנימית ואנחנו קוראים לו, אני. הוא חושב ומרגיש וחש את החיים והוא מפתח תפיסה לגבי החלק האחר שלו, זה שנשאר בעולם שמעבר לעולם הפיזי, זה שנשאר חסר צורה ואותו אנחנו מכנים העצמי העליון.
עכשיו יש אני, החושב מרגיש וחש יש לו רעיונות והוא בעל דעה ורכוש, ויש את העצמי העליון הרוחני חסר הצורה והלא ידוע וביניהם יש את תפיסת העולם הפנימית של האני. והעולם שבו אנחנו חיים הוא ההשתקפות של העולם הפנימי, ועל מנת לשנות את העולם אנחנו צריכים לשנות את תפיסת העולם הפנימית. מכיוון שתפיסת העולם הפנימית היא האדריכל של המציאות החיצונית של החיים שאנחנו חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה