ההתכנסות היא תנועה חזרה אל המקור, אל ההוויה השלמה. כשאנחנו מאפשרים לתהליך ההתכנסות להתרחש בתוכנו, מתחילה בנו תנועה פנימה. השלם שמבחין בהתעוררות של תנועה מגיב אליה ומהדהד אלינו תדר מגנטי, שמפעיל עלינו כוח משיכה והאנרגיה שעצורה בנו מתחילה לנוע בכיוון המקור. התנועה שהחלה בתוכנו מהדהדת בהרמוניה עם התדר המגנטי שנובע מתוך השלם, עם התנועה מתרחש סנכרון של האנרגיה שלנו עם האנרגיה של השלם, שמגדילה את נוכחות בשלם בתוכנו.
בכל גלגול חיים שלנו חלק מהאנרגיה של השלם נשארת מאחור בתוך ממדי הזמן, כל פוטנציאל קיום שלנו בעתיד, מכיל חלק מהאנרגיה של השלם. כשהאחד מתפצל ויוצר ממדים, התדר המאוחד שלו ממשיך להדהד בכל אחד מחלקיו הרבים. תדר השלם מהדהד בכל ההתפצלויות שלו, ללא יוצא מהכלל. באותו האופן המהות השלמה שלנו נוכחת בכל אחד מהחלקים הרבים של האישיות שלנו שהתפצלו מתוכה.
בתהליך ההתכנסות חלקי השלם נמשכים אל המקור, בכוח המשיכה המגנטי של השלם. ככול שיותר חלקים התמזגו יחד בתוכו, העוצמה של התדר המגנטי גדלה. וככול שמתרבים חלקי השלם שהתמזגו יחד אל תוך ממד ההתכנסות, האנרגיה של השלם מתעצמת במישור הקיום של המציאות הגשמית. חשוב להבין שהעובדה שהשלם מתפצל לממדים רבים, איננה מחסירה ממנו במאום ושהכול מתרחש בתוכו. ההתפצלות וההתכנסות הן חלק מהדינאמיקה הטבעית של "נשימת" השלם, בנשיפה מתהוות התגשמויות של אין ספור ממדי קיום, ובשאיפה הן מתכנסות חזרה אל מקור האין סופי שממנו התפצלו.
ההתכנסות אל המקור, דומה להשפעה שיש לכוח המשיכה, על גוף חסר משקל שמרחף בחלל. כשמתכת נמצאת בטווח כוח המשיכה של המגנט, המשיכה היא מיידית. כהרף עיין המתכת מתחילה לנוע ונצמדת אל המגנט. באותו האופן ההתכנסות מתעצמת מתוך כוח המשיכה של התדר המגנטי, שמהדהד מתוך האחדות הפנימית של המקור הרוחני הגבוהה.
כשאנחנו מסכימים להתכנס חזרה אל המקור, השלם, ממנו התפצלנו מזהה את כוונת ההתכנסות שלנו ובתגובה מהדהד אלינו את התדר של האחד ממנו הכול התפצל ואליו הכול חוזר. וכך הוא מעצים את ההרמוניה שהחלה עם ההסכמה להתכנסות. ההתכנסות מובילה לריפוי ולטרנספורמציה, ללא צורך בשינוי יזום או בריפוי ממקור חיצוני או בעבודה לשחרר דפוסים אוטומטיים, התניות או חסימות אנרגטיות ולא נחוצים תהליכים עמוקים מכיוון שבתוך תהליך ההתכנסות העבודה מתרחשת באופן טבעי. אין זה אומר שאלה מאיתנו שחשים צורך לעשות תהליכים עמוקים צריכים לוותר עליהם, הם פשוט ישיגו תוצאות מהירות הרבה יותר.
מהבחינה קרמתית המשמעות היא שכל גלגולי החיים הרבים שחיינו, משתחררים והאנרגיה שלהם נאספת חזרה אל המקור. העבר והעתיד מתכנסים אל תוך ההווה, מכיוון שרק ההסכמה שלנו כשאנחנו נמצאים בהתגשמות פיזית יכולה לעורר את התנועה פנימה אל תוך ממד ההתכנסות. לכוונה שלנו כבני האדם יש את היכולת לחולל את התדר ההרמוני של האחדות וכשהוא מתחיל להדהד השלם מהדהד אלינו בחזרה.
במישור האישי כל האיכויות שלנו, החיוביות והשליליות, החסימות וההתניות, הצדדים המוארים ואלה האפלים שבתוכנו, נעים יחד אל ממד ההתכנסות ותוך כדי תנועה הם מהדהדים את התדר ההרמוני של אחדות והאנרגיה המקובעת בתוכן משתחררת באופן טבעי. ברמה האישית ההתכנסות מעוררת תהליך של ריפוי בכל משורי הקיום, פיזי אנרגטי רגשי ומנטאלי. ההשפעה היא מיידית, בדומה להשפעה של כוח משיכה. ככול שהקרבה אל המקור גדלה, כוח המשיכה חזק יותר וההשתחררות של האנרגיה שמרכיבה את המבנים האנרגטיים שזקוקים לריפוי מהירה יותר. וככול שיותר אנרגיה משתחררת, ככה העוצמה הפנימית שלנו גדלה והנוכחות של המקור בתוכנו גדלה.
כל המרקם של החיים שלנו עשוי מאנרגיית השלם, והזיכרונות שלנו נשמרים באנרגיה של השלם. כול ההשתקפויות והחלקים שלנו נמצאים בתוך השלם, וכל אחד מהם הוא ממד אנרגטי שעשוי מאנרגיה של שלם. מיליוני התאים שמהם מורכב הגוף שלנו עשויים מהאנרגיה של השלם, וגם כשאנחנו ממוקדים בתוך הממד של הקיום הגשמי, השלם נמצא בתוכנו. הכול הוא השלם, מה שמשתנה הוא האופן שבו השלם מתגלה לנו.
אם נסתכל על תהליך ההתכנסות מנקודת מבט נוספת ונראה את תודעת השלם כאינטליגנציה עליונה שמתקיימת בהרמוניה מושלמת, נוכל לראות את אין סוף ממדי הקיום כהשתקפויות של אינטליגנציה יחסית מתוך אינטליגנציה אין סופית. ממדי הקיום מכילים אנרגיה פוטנציאלית של אינטליגנציה גבוהה, שמטבע היותה חלקית היא שואפת לחזור אל המקור ממנו היא השתקפה, אל המלאות האין סופית של האינטליגנציה האלוהית.
זה פחות חשוב מה היו הנסיבות שהובילו לחסימה רגשית או להתניה זו או אחרת ומדוע נשמר בנו זיכרון טראומתי כזה או אחר. באותה מידה זה גם לא באמת משנה איך פועל המנגנון שמשמר את ממדי הקיום הקרמתיים שלנו ואיך מתנהל הזמן. מה שבאמת חשוב היא העבודה שבהתניות, בחסימות ובזיכרונות המודעים והלא מודעים גם יחד, כמו בכל ההיסטוריה הקרמתית שלנו, מגולמת אנרגיה אדירה של אינטליגנציה רוחנית בפוטנציאל להשתחרר ולהיטמע חזרה אל תוך המקור שממנו היא מתפצלת.
ההתכנסות היא העצמה אמיתית של האינטליגנציה הרוחנית הטבעית, שנוכחת בכל אחד ואחת מאיתנו. וכשהאנרגיה הפוטנציאלית משתחררת היא חוזרת להיות זמינה עבורנו, אנחנו יכולים להשתמש בה. כשזה קורה אנחנו מתחילים להשתחרר מהמאבק הקטנוני שאנחנו מנהלים בתוך עצמנו ועם העולם, ואנחנו יכולים להפנות את המודעות שלנו לדברים החשובים באמת שצריך לטפל בהם. לפתח את היצירתיות הטבעית שלנו, לחיות חיים הרמוניים ומודעים בתוכנו ובשיתוף עם הפלנטה. להניע תהליכים שמובילים את העולם לריפוי והתפתחות, ולחיות באופן הטבעי ביותר מתוך מודעות אישית לתודעת השלם.
האנושות ואנחנו כאינדיבידואלים נמצאים בזמן שבו ההתכנסות אפשרית יותר מתמיד, לכול אחד מאיתנו יש את פוטנציאל ההתכנסות האישי שלו והפוטנציאל הזה הוא החותם המגנטי. מכיוון שפוטנציאל ההתכנסות שלנו מועצם על ידי סנכרון עם התדר של האחד, זה רק עניין של מסה קריטית על מנת שתהליך ההתכנסות יושלם ברמה האישית וברמת התודעה המאוחדת שלנו כגזע. כשזה יקרה אנו נחווה את ההרמוניה והקיימות של בריאדמה, מכיוון שהתכנסות האנרגיה של הגזע האנושי תהדהד עם התדר המגנטי של האדמה ויחד נהדהד אל הבריאה.
דמיינו מרחב רוחני שבו אתם נמצאים יחד עם כל מי שאי פעם הייתם ואי פעם תהיו. ולאותו ממד מתכנסים גם כל ההשתקפויות והצדדים הרבים שיש בכם בהווה. ולכולם יש מקום, וכל חלק מוצא את מקומו המדויק. לרגע אחד וללא שיפוט כלל, כל חלק מבטא את מי ומה שהוא. זכרו שכל החלקים כולם הם ההשתקפויות שלכם עצמכם. וכל החלקים האלה נעים אחד לתוך השני ומתמזגים יחד. דעו שהאנרגיה שמאפשרת את ההתמזגות נובעת מתוך ההרמוניה של האחדות, כל שצריך לעשות הוא להסכים להתכנסות. הסכמה להתכנסות היא מה שנחוץ על מנת שאנרגיה עצורה ודחוסה תשתחרר ותתאסף אל השלם. והאנרגיה משתחררת וממלאת את המרחב ההתכנסות, נאספת מעצימה אתכם. זה הוא ממד ההתכנסות בתוכו מהדהדת ההרמוניה של האחד.
בסיום תקופת החניכה להטמעת כלי סמל השפע בהילה וסנכרון המבנה של סמל השפע בשדות המגנטיים שלנו, אנחנו מקבלים את החותם המגנטי. לחותם המגנטי משמעות עמוקה מאוד בטרנספורמציה לתודעה מגנטית. מעבר לעובדה שהחותם המגנטי הוא התדר המגנטי האישי שלנו, החותם מגלם בתוכו את ההיאספות של האנרגיה הרוחנית שהתפצלה מאיתנו בהדרגה, במשך כל מחזורי החיים הרבים שלנו. מאז שנענינו לקריאה וירדנו להתגשמות כישויות אור שחיות בדואליות על פני האדמה.
כזכור בתהליך קבלת השתל להתעלות שהביא קריון, נעשה גם שינוי במערך התמיכה של המדריכים הרוחניים. אחד או שניים מהמדריכים הרוחניים הוחלפו והתווסף להם מדריך שלישי. כך שלאחר ההחלפה אנחנו מקבלים תמיכה רוחנית משלושה ערוצים רוחניים, משלושה ממדריכים רוחניים.
המדריכים הרוחניים הם למעשה איכויות גבוהות יותר שלנו, והם מהווים את הפוטנציאל הגבוהה שלנו. הם מגיעים מממדי ההוויה הגבוהים של הקיום שלנו כישויות אור. המדריכים הרוחניים מחוברים אלינו בחיבור אנרגטי והם מסונכרנים ושזורים בשדות המגנטיים שלנו, הם חווים את המציאות של העולם הפיזי דרכנו. הם אינם מושפעים כמונו מהאנרגיה הכבדה והדחוסה שמאפיינת את ממד הקיום של המציאות הפיזית. מכיוון שהם אינם מושפעים מהדואליות של רוח וחומר, הם גם לא חווים את הבלבול שכל כך מאפיין אותנו בהתנהלות שלנו בחיים, בקבלת החלטות, בבחירות שאנחנו עושים ובפעולות שאנחנו נוקטים בכל תחומי החיים. בין היתר תפקידם של המדריכים הרוחניים הוא לתת לנו תמיכה רוחנית ולהעניק לנו את עוצמה הנחוצה לעשות את העבודה הפנימית הנחוצה, בדרך למימוש היעוד הרוחני שלנו.
ממד ההתכנסות הוא המרחב ביקום שבו מתמזגות האנרגיות שהתפצלו מאיתנו לאורך כל מחזורי הקיום שלנו על פני האדמה, החותם המגנטי הוא קפיצת דרך מתהליך של תמיכה רוחנית על ידי מדריכים להתמזגות של האנרגיה הרוחנית שלנו בממד ההתכנסות. החותם המגנטי מהדהד בתדר מגנטי שממגנט מושך ומכנס אלינו, הלכה למעשה עם כל ההשתקפויות הרוחניות הרב ממדיות שלנו. השתקפויות רב ממדיות שמתמזגות איתנו בהדרגה ומסנכרן אותנו עם המשפחה הרוחנית הרחבה שלנו. החותם עושה את ההבדל בין התאספות של המשפחה הרוחנית בעולם הרוח, לבין התמזגות אל תוך העצמי העליון בשל התדר המגנטי שמהדהד בנו ורוטט בתדר מתמשך חוצה ממדים בעולם הרוח. החותם המגנטי מהדהד את התדר הראשוני, התדר השלם של הווייתנו העליונה, הנשמה שלנו, שמלפני ההתפצלות שפיזרה את רסיסי האור שלנו ברחבי היקום.
הטרנספורמציה של החותם המגנטי היא קפיצה קוונטית אמיתית, ובממד ההתכנסות מתרחשים תהליכי התעלות מופלאים. עם ההתמזגות מתרחש ריפוי של הלב ושל השכל, מתרחש איזון אנרגטי וריפוי של הגוף הפיזי. האהבה מתעוררת ואיתה החמלה הנתינה והיעוד הגבוהה מתגלה ואיתו מתגלית גם הדרך לממש אותו על פני האדמה. דמיינו לעצמכם שאתם מכילים בתוך עצמכם את כל מה שהייתם וכל מה שאי פעם תהיו, זו ההתמזגות של האור בממד ההתכסות.
עולם הרוח נגיש יותר מתמיד, שיטות חדשות מתפתחות כל הזמן, וגישות עתיקות ומסורתיות פתוחות לכולם וכל זאת בטווח הקלקת עכבר אחת. המסר הרוחני שמהדהד בשנים האחרונות מכוון להתפתחות רוחנית מהירה מתוך עבודה פנימית. קפיצות קוונטיות של התודעה, קפיצות דרך גדולות בזמן קצר שמובילות להתרחבות מיידית של האינטליגנציה הרוחנית. התמרה של אנרגיה נמוכה ודחוסה, שבתהליך זיכוך מואץ הופכת לאנרגיה גבוהה וטהורה.
ההתייחסות לתהליכים רוחניים השתנתה בעקבות המהפכה שהביא האינטרנט והתפתחות הרשתות החברתיות, ובכל זאת למרות שבעולם המיידע והתקשורת הכול אכן מהיר וחובק עולם. יכולת עיבוד הנתונים שלנו וההעברה של אנרגיה מהממדים הגבוהים אל ממדי העשייה, עדיין כפופים לחוקים של העולם הגשמי.
השינויים הרוחניים הגבוהים מתרחשים בממדים העליונים, היבט שלהם משתקף בהתפתחות המהירה של תקשורת ידע ומדע, והם מחלחלים בהדרגה אל שאר ממדי הקיום. בנקודת המפגש שבין רוח וחומר ובהתמרה של ידע רוחני לעשייה, מערכת היחסים של הרוח עם העשייה פועלת בקצב שונה. העשייה במישור הקיום של הגוף הפיזי עדיין נתונה לחוקי הטבע ולמחזוריות האדמה הירח והשמש, על פני האדמה התהליכים מתרחשים בקצב טבעי. בין אם נולדת במאה הקודמת ובין אם אתה ילד אינדיגו חסר מנוחה, האנרגיה האלקטרוכימית של המוח מהירה באלפי מונים מהפעימה של הלב, ובכל זאת החיים האמיתיים מתרחשים בקצב הלב.
ההחלטה ללכת בדרך רוחנית היא מסוג ההחלטות שמשנות את נתיבי החיים, זו לא החלטה של מה בכך בעיקר אם אתה אדם רציני. כלומר אם אתה מהסוג שמתחייב לעצמו ואתה גם מיישם את ההתחייבויות שלך. ההליכה בדרך רוחנית היא בדרך כתוצאה של קריאה פנימית, אתה נמשך אל עולם הרוח יותר מאשר מחליט החלטה רציונאלית ללכת בדרך זו. למרות הפופולאריות של העיסוק ברוח.
לתהליך רוחני אמיתי יש השלכות והשפעות רבות באופן ישיר ועקיף על החיים, לרוב נתיב החיים משנה את כיוונו בעקבות עבודה רוחנית עמוקה. תחילת המסע היא רק סף הדלת, שלפני הלא נודע שעתיד לבוא. למרות הנגישות הרבה לעולם הרוח, הבחירה לצאת לדרך רוחנית מצריכה לא מעט אחריות אישית. בדרך רוחנית יש נתיב מוגדר שמאפשר למי שבוחר בה ללכת בעקבות אלה שקדמו לו בדרך. לעיתים יהיה זה רק אדם אחד ולפעמים תהייה זו קבוצה גדולה מאוד.
אני רוצה להתייחס לשלושה נתיבים שמשלימים אחד את השני, עבודה רוחנית בתמיכה של מנחה רוחני, סדנה מרוכזת במהלכה נרכשים כלים להמשך עבודה עצמית, קבוצת עבודה רוחנית לעבודה תמיכה והתפתחות משותפת.
הבחירה בסדנה חווייתית לקבלת כלים לעבודה אישית, מאפשרת לתלמיד התנסות בתמצית של תהליך, הכרות אינטנסיבית וממוקדת עם העקרונות של העבודה הרוחנית. לאחריה התלמיד יצטרך להמשיך את התרגול, החקירה והלימוד עם הכלים אותם קיבל במהלך הסדנה. בזמן הזה המהיר והאינטנסיבי, רבים מתקשים לפנות את המרחב הדרוש לעבודה ממוקדת עם מנחה.
הנגישות המהירה לידע רוחני והכוונה, טכניקות, קבוצות דיון ופורומים שעוסקים בתהליכים רוחניים באמצעות האינטרנט, מאפשרת במידה מסויימת לעשות עבודה רוחנית עצמית. עבודה אישית מצריכה אופי יציב, משמעת עצמית ויכולת למידה עצמית, תכונות הכרחיות עבור אלה שמנסים להאיר בעצמם את הדרך במסע הרוחני. סדנה מאפשרת מפגש ראשוניעם מנחה רוחני ולעיתים קרובות זו נקודת התחלה טובה תהליך של הנחיה אישית.
בחירה במנחה אישי היא מסוג ההחלטות היותר מורכבות, שאפשר לעשות בתחילתו של המסע הרוחני. עצם המפגש שבין מנחה מנוסה לבין תלמיד כבר מכיל בתוכו את הפוטנציאל להצלחה או לכישלון. ההנחיה פרטנית מאפשרת לתלמיד לעבוד מתוך נקודת מוצא אישית, הוא אומנם עושה את המסע בדרך קיימת אך ההתייחסות של המנחה אל התהליך היא מתוך השתקפותה של הדרך מבעד לאישיותו של התלמיד.
במידה רבה ההנחיה הפרטנית מאפשרת מרחב מוגן עוטף ומכיל עבור התלמיד. מצד שני צריך להיבנות גשר בין המנחה לבין התלמיד, גשר שמאפשר לשניהם להיכנס אל המרחב המוגן של הדרך הרוחנית שבה הם צועדים יחד. הנחיה אישית מצריכה בסיס איתן של אמון הדדי, והבנה עמוקה למשמעות האמיתית לסמכותו הרוחנית של המנחה ולאחריות ההדדית לתהליך עצמו.
התפתחות בקבוצת עבודה רוחנית, מתאימה מאוד לזמן הזה. באופן פרדוקסאלי ואולי בעצם לא, בזמנים העתיקים העבודה בקבוצות רוחניות תחת הנהגתו של מורה רוחני, מאסטר מנהיג דתי או שאמן, היו הדרך המרכזית להתפתחות רוחנית. בין אם היה זה במקדשים או במרכזים הרוחניים, בשבטים או בכתות של לוחמים, מרחב ההתפתחות הרוחנית היה גם מרחב קהילתי. העבודה הקבוצתית מאגדת בתוכה את כל המאפיינים של עבודה רוחנית, קבלת ידע וכלים רוחניים, מפגשים קצרים לצד עבודה אישית עצמאית, תמיכה אישית של מדריך רוחני ואינטראקציה קבוצתית שמעודדת צמיחה רוחנית ופעילות קהילתית.
במפגש של עבודה קבוצתית, האיכויות הגבוהות של ההוויה באות ליידי ביטוי אל תוך המעגל, וכל אחד מביא לתוכו את התדר הרוחני המהותי שלו. כולנו נובעים מתוך האחדות ועדיין לא כולנו מאירים באותה הבהירות, במפגש הקבוצתי טמון הפוטנציאל המשותף להתעלות מעבר לצעיפים שעדיין מעמעמים את אורנו ולהאיר במלוא העוצמה של השמש הפנימית. קבוצה רוחנית שמהדהדת בתדר של הרמוניה, יש פוטנציאל אמיתי לממש את המהות העליונה של האחדות.
אומרים שהצליל נמצא בתוך הפעמון, וכשהענבל מכה בפעמון הצליל משתחרר מתוכו. מהדהד אל העולם והפעמון משמיע את קולו, לכל פעמון צליל ייחודי רק לו. יצירת מציאות דומה מאוד לנגינה בפעמונים, המציאות נמצאת בתוכנו ולאחר שאנחנו מסכימים לחוות אותה היא מתהווה להיות המציאות הגשמית של חיינו. זה יותר מאשר עניין של פוטנציאלים, כלומר זה לא רק משהו שיכול להיות והוא יתממש אם התנאים הנכונים יתקיימו, זה יותר מכך מכיוון שמציאות החיים היא השתקפות מלאה של עולמנו הפנימי.
כל מה שאנחנו רואים במרחב שאותו אנחנו מכנים החיים שלנו נובע מתוכנו, מתוך תפיסת העולם הפנימית שלנו. הכול וללא יוצא מהכלל, גם אם זה נראה לא קשור אלינו באופן ישיר. הסתכלו על האהוב או האהובה שנמצאת לידכם, הם אתם. היא או הוא מייצגים את הצד הזה בתוככם, את התגשמות של ההיבט הזוגי של תפיסת העולם הפנימית שלכם. את האהבה התשוקה הזוגיות את הבית המשפחה שבתוך עולמכם הפנימי. הסתכלו על הילדים, על הבריאות, על הגוף הסתכלו על חשבון הבנק שלכם, על הקריירהשלכם, כל אלה הם השתקפות של תפיסת העולם הפנימית שלכם שמתגבשת כמציאות הגשמית של חייכם. המשיכו למפות את המציאות שאתם רואים לנגד עינכם יום, יום ושעה שעה ותראו את העולם הפנימי שלכם מסתכל לכם בעיניים דרך ההשתקפויות החיות שסובבות ומקיפות אתכם מכל עבר. העולם החיצון הוא אנחנו חווים את עולמנו הפנימי, ממנו נובעת המציאות של חיינו.
הצליל נח בתוך הפעמון עד שהענבל משחרר אותו מתוכו. לפעמון יש צורה ברורה ומוגמרת, הוא יצוק במתכת, ברונזה בברזל ואפילו באבן, וצורתו שלמה ומוגמרת. יציקת פעמונים היא אומנות מקודשת עתיקת יומין, אומנות של מקדשים. באלגוריה של הפעמון, העצמי נטול הצורה דומה לצליל ואילו הפעמון דומה יותר לאישיות, לאני. האני מקבל את צורתו ואת התוכן שלו מהמחשבה מהרגשות הגוף והחושים, שמופנים אל עולם הצורות והתופעות. אלה מגבשים את תפיסת המציאות הפנימית שמפרידה את העצמי חסר הצורה מעולם התופעות והמציאות של האישיות.
בגלל הצורה השלמה של הגוף הפיזי שלנו, שאותו לפחות באופן יחסי קשה לשנות, אנחנו תופסים את המציאות כמוגדרת ובלתי ניתנת לשינוי. והאמת היא שלא ניתן לשנות את המציאות מתוך המציאות, אבל אפשר שהמציאות תתהווה מחדש. מהסיבה הזו אנחנו מכנים שינוי מציאות, בשם של יצירת מציאות. על מנת ליצור מציאות אנחנו צריכים לקבל את הרעיון שהמציאות היא השתקפות של תפיסת העולם הפנימית שלנו, ושאי אפשר לשנות את המציאות מבחוץ, כלומר מתוך המציאות, אבל אפשר לשנות את המקור שממנו נוצרת המציאות, אפשר לשנות את תפיסת המציאות הפנימית.
תפיסת המציאות הפנימית היא סך כל הרעיונות שיש לנו ביחס לעצמנו וביחס לעולם הגשמי, לרוח, לתודעה למודעות וביחס למה שלימדו אותנו וחינכו אותנו ומה שהבנו בעצמנו. מה שאנחנו יודעם ומבינים ומה שהוכחנו לעצמנו שהוא אמת שלנו ושל העולם. תפיסת המציאות הפנימית לא נובעת מהעצמי, היא נובעת מתוך למידה והתנסות אישית במהלך החיים, תוך כדי הגדילה והצמיחה שלנו.
ככול שאנחנו מתבגרים יותר, ככה מתגבשת בתוכנו התפיסה ביחס לעולם, ואנחנו מתרחקים מהיכולת הטבעית והמופלאה שלנו להיות נטולי צורה כמו העצמי הפנימי ולהתגבש כל פעם מחדש. הפרדוקס הוא שלעצמי אין צורך בתפיסת מציאות של עצמו, הוא לא חווה הפרדה. עבור העצמי הכול אחד, הקיום והתודעה הם אחדות אחת. אלה שמהרגע שהוא נולד אל תוך העולם, מתחילה להתפתח תפיסת עולם שביסודה היא נפרדות, דואליות.
עכשיו העצמי כבר לא אחד, הוא התפצל לשני חלקים. ולאחד משני החלקים האלה אין צורה ולשני יש צורה, ויש לו גוף, ומודעות עצמית נפרדת וכמובן גם תפיסת עולם פנימית ואנחנו קוראים לו, אני. הוא חושב ומרגיש וחש את החיים והוא מפתח תפיסה לגבי החלק האחר שלו, זה שנשאר בעולם שמעבר לעולם הפיזי, זה שנשאר חסר צורה ואותו אנחנו מכנים העצמי העליון.
עכשיו יש אני, החושב מרגיש וחש יש לו רעיונות והוא בעל דעה ורכוש, ויש את העצמי העליון הרוחני חסר הצורה והלא ידוע וביניהם יש את תפיסת העולם הפנימית של האני. והעולם שבו אנחנו חיים הוא ההשתקפות של העולם הפנימי, ועל מנת לשנות את העולם אנחנו צריכים לשנות את תפיסת העולם הפנימית. מכיוון שתפיסת העולם הפנימית היא האדריכל של המציאות החיצונית של החיים שאנחנו חיים.
חוכמת הפעמון מלמדת אותנו שהצליל נח בתוך הפעמון והוא משתחרר כשהענבל מכה בפעמון. באותו האופן המציאות נמצאת בתוכנו והיא מתגבשת כשאנחנו מסכימים להגשים את תפיסת העולם הפנימית שלנו.מה שאנחנו יכולים לשנות הוא את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, וכשזה יקרה, המציאות של חיינו תשתנה מעצמה לנגד עיניינו.
לשבת לרגלי התלמיד, לזה בדיוק אני מתכוון ולא התבלבלתי. הכותרת המוכרת יותר היא לשבת לרגלי המורה ואני אכן מתכוון שהמורה יושב לרגלי התלמיד. המורים, המדריכים, המאפשרים, המלווים או כל כינוי אחר שתרצו. יודעים שמימוש הפוטנציאל שלהם, מותנה ביכולת של התלמיד לשקף את הידע שהם מעבירים לו. ללא תלמיד אין מורה וללא מורה אין תלמיד. זו מערכת יחסים סגורה שבדרך כלל אנחנו, בשל גישה של סמכות רוחנית ומבנה של היררכיה משפחתית וחינוכית, נוטים להעמיד את המורה במדרגה מעל לתלמידיו.
האמת היא שהתלמיד הוא המראה של המורה. ההשתקפות של המורה בתלמיד תלויה בין היתר באפשרות של המורה לזוז הצידה, ולאפשר לתלמיד להאיר את דרכו באורו שלו. כשהתלמיד מאיר בעצמו, מידת החשכה שיאיר תלויה אך ורק בו. ובחלל הזה שבין השתקפות המורה ויכולת השיקוף של התלמיד מתרחשים ריפוי וצמיחה. אלה שהריפוי והצמיחה אינם בלעדיים לתלמיד, הם מתרחשים באותה המידה אצל המורה.
כשהתלמיד שואל, הוא מנסה להאיר את הספקות שבליבו. את אותם איים חשוכים של אי הבנה ופחדים, את הלא ידוע ואת התסכול בשל אי הנגישות לידע שנמצא בתוכו. כשהמורה עונה, הוא מהדהד תשובה שהיא כמו הד לשאלותיו של התלמיד. ההד הוא התשובה, שעולה מתוך פנימיותו של התלמיד עצמו. בהדרגה התלמיד מתחיל לזהות את המקור לתשובות, הוא מגלה את המורה היחידי שאפשר שיהיה לו. המורה היחיד שיש, הוא עצמו.
את המורה והתלמיד מקיף מעגל, מרחב בחלל שבו זורח אור בהיר. מקובל לחשוב שאת המעגל הזה מהדהד מתוכו המורה, ובתוך המרחב הזה של אור יושב התלמיד והמורה מכיל אותם. למעשה המרחב הזה איננו נובע מאף אחד מהם, החלל הזה נובע מהיקום עצמו. המעגל שסובב אותם נובע מההסכמה שביניהם, בין המורה לתלמיד, והוא נועד לאפשר את המפגש ביניהם. בתוך החלל הזה יש את הפוטנציאל לטרנספורמציה.
המורה נותן והתלמיד מקבל, התלמיד נותן והמורה מקבל. מעגל של נתינה וקבלה. אלה שכל אחד מהם נותן משהוא שונה. המורה נותן תשובה והתלמיד נותן שאלה. כשהמורה עונה תשובה מלאה לשאלת תלמיד, הוא ממלא את המרחב הרוחני שביניהם באופן כזה, שלא יכולה להתעורר תשובה פנימית אצל התלמיד. פשוט מכיוון שלא נשאר מקום לתשובה אחרת. אבל כשהמורה עונה תשובה חלקית, מספיק על מנת לעורר בתלמיד את ההגות ומתוכה את הדחף לחקירה הפנימית, הוא מאפשר לתלמיד את המרחב לנוע אל תוך הלא נודע שבתוכו והמורה הפנימי מתעורר.
במרווח הצר הזה, שבין התשובה החלקית לבין התנועה העדינה שמאפיינת את ההתבוננות ואת תחילתה של חקירה רוחנית, במרווח הזה השכל נעצר. ובמקום שבו השכל נעצר יש שקט. ובשקט הזה טמון פוטנציאל אמיתי להתעוררות. במקום הזה אין מורה ואין תלמיד, יש רק תודעה והוויה וביניהם יש גשר צר מאוד.
כאשר המחשבה רוויה באנרגיה רגשית, זאת אומרת כשהיצרים סוערים ומעוררים את השכל (1)לייצר מחשבות שעוסקות בחוסר או בעודף רגשי. השכל מלא במחשבות שנובעות מתשוקות מאווים ופחדים, בתקוות זיכרונות וכמיהות, ובכל קשת הרגשות הרבים מספור שמשתקפים מתוך גרעין הרגש השלם. השכל נמצא במצב של כאוס אנרגטי ומגנטי (2) שמונע ממנו להגיע למצב של העדר מחשבה, ולשלווה שממלאת אותו כשאנרגיית הרגש נמצאת בהרמוניה. הרמוניה של רגש מתרחשת כשהמודעות מגיבה בשקט פנימי וללא הזדהות לכל התופעות הרגשיות שהיא חווה, החיוביות והשליליות כאחד.
בהשוואה עם התפתחות האדם, שכל כאוטי הוא שכל ילדותי שעדיין לא התבגר. אין הכוונה למצבים קיצוניים של פגם בהתפתחות הקוגניטיבית, או פגם שכלי שנובע מסיבה פיזיולוגית או גנטית. הכוונה היא לשלב ההתפתחות הרגיל, שמרבית בני האדם נמצאים בו. כשהשכל לא יכול למצוא רגע אחד של מנוחה, בזרם המחשבות הלא רצוניות שעובר דרכו. במידה מסוימת האיכות הרוחנית של השכל שלנו, מקבילה לרמת ההתפתחות רגשית כשל ילד בן שבע ואף למטה מזה. השכל ילדותי והוא לא מצליח להתבגר, כלומר הוא לא מסוגל להיות שלוו ושקט מול הטלטלות הרגשיות. אוסף התחושות העצום והאינפורמציה האין סופית שהוא קולט בכל שבריר של שנייה, מערפלים אותו והוא נתון בתוך תזזית חסרת מנוחה.
השכל הוא הדלת עבור העליון להיכנס לתוך המציאות של האדם. ככול שהשכל שקט יותר, כלומר משוחרר מהכאוס היצרי תשוקתי והרגשי שממלא אותו. הפוטנציאל לירידת העליון לשכון בתוכו גדלה. ככול שהשכל נמצא שקוע יותר בעצמו האפשרות שהעליון ירד לתוכו קטנה יותר, הדלת לעליון סגורה. השכל סגור בתוך עצמו, העליון מרוחק, כשהשכל שקט ושלוו הוא פותח את הדרך לאפשרות של ירידת העליון.
רק כאשר השכל שקט, הלב מתעורר. ועם התעוררות הלב העליון יורד ועובר דרך דלת השכל, להתמזג עם הלב ולעגן את עצמו באדם. למעשה השכל הוא ההיבט הגשמי, או ההתגשמות של הלב הרוחני בממד הפיזי. התודעה = השכל, היא התגשמות הוויית החיים = הלב, האדם = מודעות, נובע ממיזוג של תודעה וחיים.
כשהעליון מתיישב בלב השכל הופך להיות הכלי של העליון דרכו הוא מתבטא במציאות הגשמית. עם העיגון של העליון בלב, השכל מתחיל תהליך של ניקוי הערוצים העצביים והתחדשות בתהודה מגנטית על מנת להתאים אותו לתדר של העליון.
ההתרוקנות של המיינד (1) מהתוכן הקודם שמילא אותו, הוא למעשה תהליך של התחדשות והתעלות מעבר לתהליכים של התבגרות רוחנית הדרגתית. בפועל זה הפוטנציאל לקפיצה קוונטית מעבר לממד של זמן מרחב וחלל. ההתרוקנות היא תהליך הדרגתי של התמוססות האישיות הקודמת, שלכשעצמה היא הבזקים של השתקפות מתוך העליון. המבנה הייחודי של הישות האנושית, הוא הפוטנציאל של העליון להתממש כמיזוג טהור בין החיים ובין התודעה. שהם שני אספקטים טהורים שנובעים מתוך העליון. מתוך בחירתה של תודעה להיוולד כאדם, נובע הפוטנציאל להכלת העליון.
ככול שהשכל ער יותר לעצמו, כלומר כשהוא שקט שלוו ומודע לעצמו, ונהר המחשבות שהפנט אותו פסק מעיד על כך שהשכל עבר שלב והחל להתבגר. כשהעליון מבחין בשינוי שחל בהתפתחות של השכל, הוא כבר איננו ילדותי, הוא מאיץ את הפעימה המגנטית שלו שמהדהדת אל תוך השכל וממהר לרדת לקראתו ולעגן את עצמו בתוך הלב.
1. המילים שכל ומיינד מתייחסות לכל התוכן של המודעות והזהות של האישיות.
2. כשהאנרגיה המגנטית של המיינד היא כאוטית היא מושכת אליה את המרכיבים שיוצרים מציאות של כאוס בעולם הפנימי וכתוצאה מכך נבראת מציאות של כאוס בעולם הגשמי.
אני מטפלת הוליסטית וותיקה ברפלקסולוגיה ורייקי, משלבת דמיון מודרך איזון אנרגטי וטיפול בקול מרפא. מאסטר לרייקי משנת 1997. עוסקת בהתפתחות רוחנית ומודעות עצמית שנים רבות,אני רואה את האדם כמהות שלמה ומאמינה שכאשר גוף ונפש נמצאים באיזון, ריפוי קורה באופן טבעי.
אני מזמין אותך לשבת בכסא הזהב ולהכריז לעצמך וליקום " הנני "
להתמזג עם המהות העליונה שלך ישות האור, המלאך הזהוב להיות עכשיו ההוויה הגבוה שאתה כאן על פני האדמה לפתוח את הלב להתמזגות ולקבלת מסרים אישיים מהעצמי העליון
להיות בנוכחות המדריכים הרוחניים האישיים והמלאכים שמלווים אותך
